פונדקאות אחראית

מוקד ידע בנוגע להיבטים האתיים בתהליך

פרק זה נועד להביא, בתמצות, את עיקרי הטענות הנשמעות נגד פונדקאות בקהילות הפמיניסטיות. עם זאת, אין לראות בפרק זה סיכום ממצה של הביקורות הקיימות – או של ההתייחסויות לביקורות אלה. הביקורת הפמיניסטית כנגד הסדרי פונדקאות מתחלקת, באופן כללי, לשתי קבוצות.


הסוג האחד מתמקד בעצם הרעיון של פונדקאות. ביקורות כאלו מתייחסות, למשל, לעצם השימוש בגוף האישה על ידי זרים כהתנהגות המחפיצה אותה (כלומר, מתייחסת אליה כאל חפץ), פוגעת בכבודה ובאוטונומיה שלה. ביקורת כזו חורגת מהביקורת על הסכם פונדקאות מסוים, ומסתכלת על תמונה רחבה יותר של היחס לנשים בחברה. פונדקאות מבטאת סטראוטיפים מגדריים ומוסכמות חברתיות הפוגעות בכבוד האדם של נשים, בכך שהן רואות בגופן, ובפרט במערכות המין והרבייה שלהן, חפץ לשימוש זרים (בתמורה או שלא בתמורה). סטראוטיפים אלו פועלים נגד מאבקן של נשים לכבוד האדם ולשוויון בתחומים שונים. ביקורת כזו תשווה, לעתים, הסדרי פונדקאות לצריכת שירותי זנות – בשני המקרים מדובר על תשלום עבור שימוש בגוף האישה, שנתפס כפוגעני, משפיל ופוגע באנושיותה. טענות נגד לביקורת כזו ינסו להשוות פונדקאות לשימוש בכוח העבודה (כמו למשל בסבלות), או לעיסוקים שנחשבים לגיטימיים למרות שגם בהם רכיב משמעותי של שימוש בגוף (למשל ספורט או אתלטיקה). חלק מהטיעונים נגד פונדקאות אלטרואיסטית (בלא תמורה) שייכים לסוג הזה של ביקורת – טיעונים אלו חוששים מהשפעות של תפיסות מסורתיות על תפקידן של נשים בהבאת ילדים, מהחשיבות המיוחסות לאמהות/הורות, ומהלחץ שיופעל על נשים להשתתף בהסדרים כאלו.


זווית ביקורתית אחרת מתייחסת להיבטים קונקרטיים של פונדקאות, לא רק במסגרת ערכית ותאורטית, אלא ביחס לתנאים הקיימים כיום והמאפיינים רבים מהסדרי הפונדקאות בארץ ובעולם. ביקורת כזו תתייחס, למשל, לפערי הכוח בין ההורים המיועדים והאם הפונדקאית – פערי כוח הבולטים במיוחד כאשר ההורים המיועדים הם אנשים ממעמד בינוני-גבוה בעולם הראשון (גם אם שייכים לקבוצת מיעוט מופלית במובנים אחרים, כמו גברים הומוסקסואלים), והפונדקאית היא אישה ממדינות העולם השלישי, לרוב ענייה ולעתים חסרת השכלה ומסגרות תומכות. לפי תפיסה זו,כשפערי הכוח כ"כ גדולים, ועוני משחק תפקיד מרכזי בקבלת ההחלטות, לא ניתן להגיע להסדר שיהיה באמת הגון ולא מנצל. לגישה זו, אין משמעות לטענות בדבר "בחירה חופשית", "חוזה מוסכם" וכדומה, כאשר אפשרויות הבחירה של צד אחד למעשה מוגבלות מאוד.הביקורת מתייחסת גם להשפעות ההליך על הפונדקאית – הן השפעות גופיות ורפואיות (סיכונים הכרוכים בהורמונים, הפריה ואף בהריון עצמו ובלידה), הן השפעות על המשפחה, והן השפעות רגשיות. מחקרים מראים, למשל, חוויות שליליות ותחושת ניכור של חלק מהפונדקאיות כלפי חלקים מגופן בעת ההיריון.


היבט אחר של הביקורת הקונקרטית נוגע לשכר ולתמורה שמקבלת הפונדקאית. ייתכן שהתשלום אינו הולם את ההשקעה הנדרשת מהפונדקאית, הדרישות ממנה והסיכונים שהיא נחשפת עליהם, ובכך מהווים ההסדרים חלק מניצול האישה בעולם השלישי על ידי אנשים בעולם העשיר יותר. גם כאן מתבטאים פערי כוח בין הצדדים, למשל בכך שהפונדקאית לא בהכרח מודעת למכלול הסיכונים שאליהם היא נחשפת, ולכן לא יכולה להעריך את התגמול הראוי עבורם. בהקשר זה מתייחסת הביקורת גם לאפשרות שקבלת ההחלטות של הפונדקאית אינה מבוססת על מידע מלא בנוגע לתהליך. היבט אחר של המצב בשטח נוגע לפער תרבותי ביחס למוסד הפונדקאות במדינות שונות והפגיעה במעמד האישה שנכנסת להריון מאדם זר, או שמוסרת ילד לאחר הלידה. במידה ואין לפונדקאית מעגלי תמיכה המסייעים בהתמודדות עם המצב, בעיה זו אף מחריפה. תגובה לביקורת קונקרטית על גובה התשלום יכולה לכלול מידע על סכומים גבוהים יחסית שמשולמים במקרים שונים, ועל היכולת של כל מי שפונה להליך לבחור לשלם סכום ראוי, המשקף את הדרישות מהפונדקאית.


ביחס לתנאים אחרים (למשל, סעיפים נצלניים ולא הוגנים בחוזה, איסור על הפונדקאית להתחרט, דרישות המסכנות את בריאותה וכדומה), המדריך שבאתר מספק תשובה לחלק מקשיים אלו, ועל חלקם ניתן להתגבר בשילוב של מאמץ, רצון טוב ומחויבות ערכית לתנאים הגונים לפונדקאית, כאל שותפה להבאת ילדו של ההורה המיועד לעולם. כמו כן, ראוי לציין שגישות שונות, גם בתוך השיח הפמיניסטי, מייחסות חשיבות לבחירתה של הפונדקאית ולהחלטתה למלא תפקיד זה, גם אם נשים אחרות רואות בו תהליך הפוגע בחירותה ובכבודה. יש שיראו בתהליך דרך להעצמה מקצועית וכלכלית של הפונדקאית, לתחושת השליטה שלה וליכולתה לשפר את מצבה ולהבטיח תנאי מחייה טובים יותר לה ולמשפחתה. יחד עם זאת, ראוי לציין שגם צעדים שמטרתם שיפור הסדר פונדקאות וקיומו בצורה ההגונה והמכבדת ביותר, אינם יכולים להתעלם ממגבלות המציאות, מפערי הכוח הניכרים בין ההורים המיועדים לפונדקאית, ומהכורח הכלכלי המשמעותי שדוחף נשים להסכים לשמש כפונדקאיות, גם אם לא בהכרח היו בוחרות בכך אילו היו אמידות יותר או במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר.


לקריאה נוספת:

  • כרמל שלו, "הסדרים לנשיאת עוברים – מבט משפטי וערכי", היריון מסוג אחר 191 (שולמית אלמוג ואבינועם בן-זאב עורכים, 1996).
  • נופר ליפקין ואתי סממה, פונדקאות בישראל – תמונת מצב 2010 והצעות לשינוי חקיקה, דו"ח של ארגון 'אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה', 2010.
3000 Total Views 3 Views Today
קטגוריות: כללי 0 אהבו

סגור לתגובות